<h1>ראבי"ה סימן ס"ד</h1>
<h2>דף כ:</h2>
פר"ח דקיימא לן כרב חסדא דהרהור לאו כדיבור דמי, חדא הא רב אדא בר אהבה מפרש לטעמיה, ותו דגרסינן בפ' שואל אדם תניא ר' יהוש(י)ע בן קרחה אומר אומר אדם לחבירו הנראה שתעמוד עמי לערב ואר"י הלכה כר' יהוש(י)ע בן קרחה ודייק התם דדיבור אסור והרהור מותר: ותפלה שהיא [דרבנן] [ו]מלכות שמים לית בה לפיכך לא יתחיל ואם התחיל יקצר. וסלקא שמעתתא דברכת המזון לפניו דהיא המוציא לחם מדבריהם, וכן ברכת התורה לאחריה מדרבנן: עוד פסק דהלכה כר' אלעזר דקריאת שמע דאורייתא ואמת ויציב דרבנן הילכך ספק אם קרא ק"ש או לא חוזר וקורא וספק אמר אמת ויציב אינו חוזר וקורא. ואע"ג דפליגי בית שמאי ובית הילל בקרא דבשכבך ובקומך בפרק קמא מכל מקום מדברי שניהם נלמוד דק"ש דאורייתא, ואע"ג דר' אלעזר תלמיד הוא לגבי שמואל, בהא הלכתא כוותיה, אבל ספק התפלל ספק לא התפלל אינו חוזר ומתפלל, וכן הלכתא. ואע"ג דא"ר יוחנן והלואי שיתפלל אדם כל היום כולו לא אשכחן דפליג בהדיא דלימא חוזר ומתפלל אלא אמר ולואי שיתפלל וכו', ומכל מקום אין הלכה כר' יוחנן בזו אע"ג דרביה דר' אלעזר הוא. וקבלתי מרבותי שהיו חכמים מוק[מ]י להך דר' יוחנן בתפלת ערבית בלבד וכדאשכחינן בפ' מקום שנהגו דפריך והא אמר ר' יוחנן ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו ופריק התם רשות פי' בשאר יומי הכא בתפלת נעילה דתענית ציבור [חובה ובזה ת"ב אינה כתענית צבור, הגה] דאפילו תפלת נעילה דחו אותה בט' באב ומכל שכן תפלת ערבית, אבל תפלת שחרית ומנחה חובה דאמר ר' יהושע בן לוי תפלות כנגד תמידים תקנום ותניא כותיה והכי סלקא שמעתתא, [ו]אמרינן דכי היכי דלא מקרבי טפי משני תמידים ואם יקריב עובר בבל תוסיף כך אין מתפללים בציבור יותר משתי תפילות ביום. ותפלת ערבית רשות ואפילו הכי מצלי לה יחיד כרבים [בדוד כתיב] ערב ובוקר וצהרים [וגו'] ובדניאל כתיב נמי וזימנין תלתא ביומא הוא ברך על ברכוהי ומצלא ותניא כוותיה דר"א יכול יתפלל אדם כל היום כבר מפורש ע"י דניאל וזמנין תלתא וגו'. הילכך הלכתא כר' אלעזר אפילו לגביה דר' יוחנן רביה. ואפילו תפלת ערבית רשות אין להוסיף דהא חשיב תפלת ערבית שהוא רשות בהדי חשבון תלתא, ועוד מדקתני רב יהודה משמיה דשמואל היה עומד בתפלה ונזכר שהתפלל פוסק אפילו באמצע ברכה שמע מינה דהכי סוגיא דשמעתא דלית לן לצלויי צלותא יתירתא כלל דקעבר משום בל תוסיף דהא ליכא מאן דפליג אהא דשמואל ועל כגון דא אמרינן דבר הלמד מעניינו והני מילי בתפלת צבור דתפלת צבור קיימא במקום תמידין ולית לן רשות לאוסופי אי נמי יחיד לחובה אבל יחיד אי בעי לצלויי תפלת רשות קודם תפלת מנחה כעין תחנונים לא הפסיד שהיחיד מקריב עולת נדבה. ועוד הא שמעתא דשמואל דאמר המתפלל ביחיד ונכנס לבית הכנסת ומצא צבור מתפללין אם יכול וכו' כלומר כיון שחידש דבר בתפלה נחשבת הראשונה תחנונים ומותר להתפלל עם הציבור שכן אפילו בתמיד אם הקריב ביחיד תמיד בו ביום ונמצא שהציבור הקריבו יצא בתמיד של ציבור והראשון עולה לו נדבה וכך ענין התפלה. ומסקנא שהמתפלל ביחיד בראשונה וביחיד באחרונה ששכח והתחיל פוסק אפילו באמצע ומכל שכן דלא יתחיל לכתחלה, יחיד שהתפלל ונכנס לבית הכנסת ומצא ציבור מתפללים אם יכול לחדש דבר בתפלתו כמו שפירשנו יתפלל שניהם ואם לאו אל יתפלל עמהם. ובירושלמי גרס בסוף פרק תפלת השחר ר' שילא בשם ר' התפלל ומצא עשרה בני אדם מתפללין מתפלל עמהם, ומשמע אפי' ברור לו, וביכול לחדש מיירי. גם רב אלפסי פסק שציבור או יחיד לשם חובה אינו יכול להוסיף אבל לשם רחמים ותחנונים יכול להוסיף והוי כעולת נדבה. ובשאילתות דרב אחאי פליג וכתב והלכתא כר' יוחנן, וכי אמר ר' יוחנן בצלותא דרחמי נינהו דאצלי והדר אצלי שפיר דמי אבל שאר ברכות [ד]מדרבנן [הן] לא הדר מספיקא, ומיהו ברכת המזון דמדאורייתא הוא או לאחר ז' המינים הדר מספיקא.
